<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בר אמי</h1>
<h2>דף סג.</h2>
גרסינן בקידושין פרק האומר הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבא, אם רצה האב מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. מת האב הרי זו מקודשת, מת הבן מלמדין את (הבן) [האב] שיאמר איני רוצה. ובגמרא מאי על מנת שירצה אבא. אילימא עד שיאמר אבא אין, אימא מציעתא מת האב הרי זו מקודשת והא לא אמר אין. אלא על מנת שישתוק. אימא סיפא מת הבן מלמדין את האב [שיאמר] שאינו רוצה ואמאי הא שתק. אלא דאמר ליה "על מנת שלא ימחה אבא". רישא בחד טעמא על מנת שישתוק סיפא בחד טעמא [על מנת שלא ימחה]. אמר רבי ינאי אין. אמר רשב"ל ש"מ מדרבי ינאי דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמי ולא מוקמינן בתרי תנאי.
רב יוסף בר אמי אמר לעולם חד טעמא הוא ומאי על מנת שירצה אבא שלא ימחה מכאן עד שלשים יום. הילכך האי רצה שלא ימחה. ואם רצה, שלא מיחה בתוך שלשים יום מקודשת. מת נמי תוך שלשים יום ולא מיחה מקודשת. מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב למחות שלא תיזקק ליבום. יש בריתות ומשניות בלשון ריצוי, כההוא דפ"א דקידושין [י"ג ע"א], דתניא אמר לה כנסי סלע זה שאני חייב לך וחזר ואמר התקדשי לי בו, בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת. ומוקמינן להאי רצתה דאמרה אין, לא רצתה דאישתקא. והכי נמי אוקמינן לההיא דלעיל מיהא [י"ב ע"א] אמר לה כנסי סלע זה בפקדון וחזר ואמר התקדשי לי, בשעת מתן מעות בין רצתה בין לא רצתה מקודשת. לאחר מתן מעות רצתה מקודשת, לא רצתה אינה מקודשת. ומוקמינן רצתה דאמר אין לא רצתה דשתקה.
וגרסינן נמי במסכת שבת בריש גמרא בפרק חבית [קמ"ג ע"ב] אההיא אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין וכו'. ובגמרא תניא זיתים שמשך מהן שמן ענבים שמשך מהן יין הכניסן לאוכלין היוצא מהן מותר. למשקין ולסתם היוצא מהן אסור דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים בין לאוכלין בין למשקין היוצא מהן אסור. ומתמהינן וסבר רבי (יוסי) [יהודה] סתם אסור והתנן חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון חלב בהמה אינו מטמא אלא לרצון וכו', עד אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו שהמשקה היוצא מהן לרצון טמא ושלא לרצון טהור. מאי לאו לרצון דניחא ליה ושלא לרצון בסתמא. ומסיק לא לרצון בסתמא. שלא לרצון דגלי דעתיה דאמר "לא ניחא לי". ורב יוסף בר אמי מן האמוראים האחרונים היה. שהרי רמי רבא אדרבא. ואם רב פנחס בר אמי היה אחיו היו בימי רב אשי. כמו שנכתוב בע"ה על סדר פנחס.
